בנם של שרית ואהוד. נולד ביום ג' בתשרי תשס"ב (20.9.2001) בגן יבנה. אח לאביב, נועם ועדן.

אורי, שזכה לכינוי החיבה אוריקי, גדל בגן יבנה שליד אשדוד. הוא היה קשור למשפחתו, כיבד את הוריו ואהב מאוד את אחיותיו ואת אחיו הצעיר.

אורי למד בפנימיית "הרי ירושלים" שבאבו גוש, ובכיתה י' עבר ללמוד בתיכון "בית אקשטיין" שבמושב יד רמב"ם הסמוך לרמלה. הוא למד במגמת תקשורת וצילום ובלט מאוד בכישרונו ובחוש היצירתיות שלו. בטקסים ובאירועים בבית הספר היה אחראי על ההגברה והתפעול הטכני, וביצע כל משימה מכל הלב ובמקצועיות רבה.

אורי ניחן בחוש הומור, בלב זהב וברגישות רבה לזולת. ראה את האחר, וחבריו ידעו שאפשר לסמוך עליו ושתמיד יקבלו ממנו תמיכה, עזרה ועצה טובה, וזאת בלי לבקש לעצמו כל תמורה.

בשעות הפנאי אורי נהנה לנגן בגיטרה, לבשל, לטפח את האקווריום והדגים שלו, לטייל ולרכוב על האופנוע עם חבריו ברחבי הארץ, בייחוד בצפון ובאזור ירושלים.

בסיום לימודיו בתיכון התגייס לצה"ל ושירת בחיל המשטרה הצבאית, ביחידת פיקוח על תעבורה - ימל"ת. זמן קצר לאחר תחילת השירות הוצע לו לעבור ליחידת הרוכבים – יחידת אופנוענים מבצעית של החיל. בחריצות ובצניעות הוא התקדם ביחידה, אף קיבל תעודת הצטיינות וסיים את השירות בתפקיד של סמל רוכבים.

בתום שירותו הסדיר, פנו אליו מסיירת הרוכבים הארצית במשטרה וביקשו ממנו להתגייס ליחידה, וביום 26.9.2023 התגייס אורי למשטרת ישראל, ליחידת סיירת הרוכבים הארצית באגף התנועה. הוא חש גאווה רבה בתפקידו, שאב ממנו תחושת משמעות וסיפוק והשקיע רבות בעבודתו על מנת לעשות את תפקידו בצורה הטובה והמקצועית ביותר.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס מרצועת עזה במתקפת פתע על ישראל. בבוקר זה החלה מלחמה.

במהלך ימי המלחמה המשיך אורי לבצע את תפקידו באחריות ובמסירות.

ביום שבת 25.1.2025, בזמן טיול אופנועים עם חברים, נהרג אורי בתאונת דרכים שאירעה בכביש 38 סמוך לצומת נחושה, יחד עם חברתו הטובה נופר מיטאס.

רב-סמל אורי גולדנסקי נפל בעת שירותו ביום כ"ה בטבת תשפ"ה (25.1.2025). בן עשרים ושלוש בנופלו. הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין גן יבנה. הותיר אחריו הורים, שתי אחיות ואח.

כתב דודו (אבישי): "הילד של הרוח. רוח – רוח בשיער, רוח בפנים, רוח שמחיה את כל התאים. הרוח שבתוכנו היא המפעילה את הגוף והשרירים. רוח מנשבת מביאה עימה ריחות ממרחקים. רוח בגבנו תמיד תדחוף אותנו להישגים. ורוח בגופנו תאמר לנו להאט לפעמים. הרוח היא שמגביהה אותנו גבוה לעננים. הרוח היא המאפשרת לנו לטייל בין רקיעים. אז מה הפלא שישנו ילד שחי את הרוח בכל רגע מהרגעים?

ילד מדהים מהחוץ ומהפנים, ילד שאוהב את כל צורות החיים, ילד שרוצה רק לשמח אחרים ... ילד שקם והתגבר על כל הפחדים, נסע אל ההרים שם הרוח מנשבת בין העצים, שם היה לו שקט להתבונן אל הפנים, שם הבין כי יתעצם ויעצים ... כזהו ילד שעוצב בעזרת הרוח.

כשהרוח סערה כנגדו הוא פשוט הסתובב, כך עם הרוח בגבו הוא נדחף, התקדם והתגבר, כשהרוח בגבו שום דבר כבר לא כואב. כשהרוח הייתה את פניו מלטפת הוא חייך לה ושאף אותה בכל כוחו אל ריאותיו, והיא חייכה אליו תמיד ומילאה את חייו כשהרטיטה את לחייו ...

וכך הרוח תמיד ליוותה אותו במסעותיו במהלך כל חייו, ונותרה לצידו גם עכשיו כשהוא איננו – היא עודנה כאן נושבת, ממשיכה את קורותיו, ממשיכה לתת את אותותיו, ממשיכה לספר את סיפור חייו.

לכן בכל פעם שהרוח תנשב על פניכם, על גופכם ותרומם את נפשכם, גם אם קרירה, סוערת או מלטפת ואולי אף לעיתים בשמחה שורקת, זכרו את זה הילד שאיתו היא משחקת ודעו שאת אהוביה היא אף פעם לא עוזבת, ואם ניתן לה להיכנס אף תהא מעט מנחמת".

אורי מונצח באתר המועצה המקומית יד יבנה, ובאתר ההנצחה לזכר חללי משטרת ישראל שבמכללה הלאומית של המשטרה בבית שמש.

הוקמה פינת הנצחה לאורי בפנימיית "בית הילדים הרי ירושלים", ביוזמת צוות הפנימיה.

להנצחתו הוקם עמוד באינסטגרם - "remember. gold.ori@"

הוקם עמוד לזכר אורי באתר ההנצחה "עדן" – https://app.edenqr.co.il/memorial-page/49ec3375adab63720f261ca484da7b47:8f9beb45c1696e61c1e0e8505d4f2f:c6489b7d9e597e8d66342076c93e325b?section=1&utm_source=ig&utm_medium=social&utm_content=link_in_bio

.